כמה מילים לפני הקפה

כבר הרבה שנים שאני קמה בבוקר עם התחושה שמצאתי את הייעוד שלי, והוא לעזור לאנשים למצוא את הייעוד שלהם. בדיעבד, התחלתי לעסוק בזה עוד הרבה לפני שקראו לזה "אימון אישי". התחלתי לאמן בשנת 1990, נשים שפתחו עסק קטן בביתן. והמשכתי, לאחר לימודי, עם מנהלי חברות גדולות במשק וכך, להפתעתי, קיבלתי את אחד השיעורים הגדולים של המקצוע: כולנו, עקרות בית ומנכ"לים כאחד, חולקים את אותן החולשות והמעצורים. כולנו רוצים להיראות טוב בעיני האחרים, כולנו מפחדים מסמכות, כולנו אוהבים לשלוט במה שקורה בחיינו, כולנו אוהבים להיות צודקים וכולנו בעיקר מפחדים פחד מוות מהכישלון.

למרות הרושם הראשוני, היה לי ברור שמדובר במסר מעודד. אמנם אצל כל אחד מאיתנו מתחבאים כפתורי ההתנעה במקום אחר, אבל הניסיון רב השנים והלימודים המקצועיים הבהירו לי שלא משנה עד כמה אנחנו מרגישים תקועים, בעזרת ההכוונה הנכונה יש בכולנו את היכולת לשחרר מעצורים ולזנק קדימה בכל הכוח.

אז נעים מאוד, קוראים לי רוני בן צבי. מומחית לאימון קואקטיבי אישי וארגוני ומושפעת מתורת האניאגרם, מוקסמת מכל רגע שבו מבט מבולבל הופך לזיק של הכרה צלולה ומחויכת. שומרת באדיקות כל SMS של מתאמנים שמדווחים על השינויים היום יומיים שעוברים עליהם ומתייסרת כשאני נאלצת לפנות מקום בתיבה. נשואה כבר 34 שנים לאותו החבר, אמא לשלושת הילדים שלנו. בעלת תואר שני מאוניברסיטת בר אילן (MA)ובוגרת CTI. נאבקת בשדונים בדיוק כמו כולם. חיה עם תשוקה ליצירה ויצירתיות: בחימר יצירה של יש מאין, בפסיפס יצירה של חדש מהישן ובתאטרון כבמה ליצירה אישית.
יוצרת,מכוונת, מקשיבה ומחכה בקוצר רוח לכוס הקפה שלנו.